החשיבות של חמצן מומס בתמיסה הידרופונית

תמיסת ההשקיה ההידרופונית היא לא רק תערובת של דשנים מלחים ומים. קיימים אורגניזמים ותרכובות בתמיסת ההשקיה שעלינו להיזהר מנוכחותם או מחסרונם.

אחד מהחשובים שבהם הם חמצן מומס (dissolved oxygen) אשר נוכחותו חשובה לחיוניות ובריאות השורשים וגם לספיגת הדישון בצורה אופטימלית.

מרבית המגדלים מודעים לחשיבות של הוספת אוורור כלשהו לתמיסת ההשקיה אם זה במערכות הידרופוניות בסירקולציה ואם במערכות מבוססות על מצע גידול.

הדרך הקלה ביותר לשמירה על אחוזי חמצן מומס תקינים היא על ידי שימוש במשאבת אוויר ואבן אוויר שתפזר אותו בתוך התמיסה.

במערכות הידרופוניות בסירקולציה כדוגמת טכניקת קו הזנה (N.F.T) זרם המים החוזר אל המאגר יכול לשמור על רמות חמצן תקינות בתמיסה.

 

טמפרטורה וחמצן מומס

לטמפרטורה של תמיסת ההשקיה יש השפעה מכריעה על כמות החמצן המומס וגם על קצב הדיות של מערכת השורשים.

כאשר הטמפרטורה של תמיסת ההשקיה עולה, היכולת של התמיסה לאחוז בחמצן מומס יורדת.

לדוגמה: תכולת החמצן המומס בתמיסת דישון מאווררת היטב, שהטמפרטורה שלה היא 10 מעלות צלסיוס היא 13 PPM

כאשר אותה תמיסת השקיה עולה ל 20 מעלות תכולת החמצן המומס בתמיסה ירד ל 8-10 PPM.

שהטמפרטורה באותה התמיסה תהיה 30 מעלות היכולת שלה להחזיק חמצן תעמוד על 7 PPM.

למרות שאנו עלולים לטעות ולחשוב שההבדל אינו משמעותי, עלינו לזכור שעליה בטמפ’ באיזור השורשים תגרום לדיות מוגברת בשורשים שמעלה את צריכת החמצן בשורשים.

לדוגמה: עליה ב 10 מעלות צלסיוס בתמיסת ההשקיה תוכפל כמות החמצן הנצרכת על ידי רקמת השורש בעוד התמיסה תוכל להחזיק 25% פחות חמצן עקב העלייה בטמפ’

מצב זה עלול לגרום לירידה חדה באחוזי החמצן המומס ולחנק של רקמות השורשים למשך זמן ההתחממות.

 

התסמינים לירידה בכמות החמצן המומס

במערכות הידרופוניות או במערכות מבוססות מצע גידול יכולים להיות קשים לזיהוי מאחר והם תסמינים כלליים ועלולים להתפרש באופנים שונים.

גידול בתוך מצעי גידול הידרופוניים כמו גם גידול במערכות מבוססות תמיסת השקיה חשופים למחסור בחמצן מומס.

ההבדל מתבטא בנקבוביות של מצע הגידול שמכילות אוויר ומספקות חמצן חיוני לאזור השורשים.

מחסור בחמצן מומס באיזור השורשים יכול להתבטא באופנים ורמות חומרה שונים בזני צמחים שונים.

לעיתים קרובות  מחסור בחמצן באיזור השורשים יגרום לנבילה של הצמח בעיקר במהלך שעות הארה כאשר הטמפרטורות ורמות האור הם הגבוהות ביותר.

חוסר בחמצן מומס מפחית את החדירות של שורשים למים והדבר גורם להצטברות של רעלים.

כך גם המים וגם המינראלים לא נספגים בכמות מספקת לתמיכה מצמיחה בעיקר כאשר הצמח נמצא במצבי לחץ.

 

הנבילה תלווה ברמות נמוכות של פעילות פוטוסינטתית ושינוע פחמימות ולכן במשך הזמן צפויה ירידה בקצב הצמיחה ופגיעה בכמות היבול.

במידה והמחסור בחמצן המומס לא  תתוקן אנו צפויים לראות תסמינים של מחסור באלמנטים מוות של שורשים והצמח יכנס להלם.

בתנאים אנאירוביים (חסרת אוויר) מתמשכים הצמח יתחיל לייצר הורמון לחץ בשם אתילן- ethylene

אשר יצטבר באזור השורשים ויגרום לקריסה של תאי השורש.

לאחר שהתדרדרות הנגרמת מתנאים אנאירוביים מתחילה, יתחילו לשגשג פתוגנים כמו פיתיום (pythium) ובמהרה להרוס את הצמח.

 

השפעה נוספת הנראית לעין ונמשכת לאורך זמן של מחסור בחמצן באיזור השורשים היא הסתלסלות כלפי מטה של העלים, אשר יקנו לצמח מראה נבול ועייף.

אם חוסר בחמצן באזור השורשים נמשך ומחמיר אנו צפויים לראות כלורוזה והצהבה של העלים ולבסוף נפילה של עלים ופרחים בטרם עת.

 

התמודדות עם חוסר בחמצן מומס בגידול הידרו

ישנם מספר דרכים בהם אנו יכולים לוודא כי תמיסת ההשקיה ההידרופונית תכיל כמות מספקת של חמצן מומס.

אוורור התמיסה:

החדרת אוויר אל תמיסת ההשקיה באמצעות משאבת אוויר בהספק גבוה תעזור לשמור על רמות חמצון חיוניות, שימוש באבן אוויר לפיזור האוויר בתוך התמיסה יהפוך את החמצון ליעיל יותר.

חמצון התמיסה באמצעות החזרת התמיסה אל מיכל האגירה:

כאשר אנו בונים את המערכת ההידרופונית עלינו לוודא שחזרת המים אל מיכל האגירה תהיה מגובה כך שהמים החוזרים אל התמיסה יפכפכו ככל הניתן.

ככל שהמים יפלו מגבוה יותר אל התמיסה כך החמצון יהיה יעיל יותר.

עדיף יהיה גם לשבור את הזרם לכמה שיותר זרמים קטנים (כמו בדוש) להגברת אפקט החמצון.

שמירה על טמפרטורה של תמיסת ההשקיה:

כפי שצוין בתחילת המאמר ככל שטמפרטורת המים עולה כך היכולת של התמיסה להכיל חמצן מומס פוחתת לכן עלינו לשמור על טמפרטורות שבין 22-26 מעלות צלסיוס בתמיסת ההשקיה.

בנוסף, שמירה על טמפרטורה אידיאלית בתמיסת ההשקיה תעזור למנוע תהליך דיות מוגבר באזור השורשים שתוביל לצריכת חמצן מוגברת.

הגברת תנועה:

קצב הזרימה של תמיסת ההשקיה וחדות מדרוני הזרימה יגבירו את קצב החמצון של המים והם גורמים שעלינו לקחת בחשבון בעת בניית המערכת ההידרופונית.

 

התוצאות של מחסור בחמצן מומס באזור השורשים:

למעשה, אחת מהבעיות הנפוצות ביותר במערכות הידרופוניות הוא פתוגן בשם פיתיום.

מה שמגדלים רבים אינם מבינים הוא שפיתיום בהיותו פטריה אופורטוניסטית לעיתים קרובות מוצאת הזדמנות להתרבות בשורשים של צמחים שנכנסו ללחץ כתוצאה מטמפרטורות גבוהות ומחסור בחמצן מומס בתמיסת ההשקיה.

פטריית פיתיום לעיתים נקראת זיהום משני מאחר שנבגי הפטריה נמצאים באופן טבעי כמעט בכל תמיסת השקיה הידרופונית, אבל הפטריה אינה תוקפת את הצמח עד לרגע שבו הצמח נחלש באופן כלשהו.

נבגי פטריית הפיתיום נמצאים גם בגידולי אינדור בחללי גידול סגורים ולמעשה בכל דבר על פני כדור הארץ החל מהמים, האדמה והצמחים וגם באוויר ובאבק כך שמיותר לנסות ולמנוע כניסה של הנבגים אל חלל הגידול.

אנו יכולים למזער את סיכויי החדרת הנבגים למים על ידי טיהור מים שמשמשים לתמיסה ההידרופונית באמצעות מערכת אוסמוזה הפוכה.

 

קישור: למעבר אל משאבות אוויר לחמצון תמיסת ההשקיה לחצו כאן

קישור: לחזרה אל מרכז המידע לחצו כאן